מטבחי זיו - תעשיות (1990) בע"מ ואח' נ' דביר

החלטה

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 1.4.13 (כב' השופטת ש' קמיר-וייס) אשר קבעה: "על מנת לאזן בין הצדדים, הנני קובעת כי שלוש ההקלטות המפורטות בסעיף 10 לתגובת המשיבה, שהועברו לעיונו של בית המשפט בשלב הזה בלבד, תועברנה למבקשים בתוך 14 ימים לאחר הגשת תצהירי העדויות הראשיות מטעמם".

2.רקע

המבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיבה בבית משפט קמא ע"ס 1,900,000 ₪ שעילתה הפרת הסכם בין הצדדים. המשיבה הגישה הודעת צד ג' נגד המבקשים 1, 2 ו-7, וכן הגישה תביעה שכנגד.

במסגרת ההליכים הללו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית בדבר החלפה הדדית של תצהירי גילוי מסמכים ושאלונים, והעברת המסמכים המבוקשים מהתצהיר לעיון הצד שכנגד על פי דרישתו. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 2.12.12.

במסגרת תצהיר גילוי המסמכים ציינה המשיבה כי בידה הקלטות חסויות. המבקשים פנו לבימ"ש קמא בבקשה להורות למשיבה לגלות ולהעביר לעיונם את ההקלטות שברשותה. לאחר קבלת תגובת המשיבה ותשובת המבקשים ניתנה ההחלטה נושא הבקשה שלפני.

3.טענות הצדדים

לטענת המבקשים - שגה בימ"ש קמא משהורה על דחיית המועד לעיון בהקלטות עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם, חרף העובדה שהמשיבה לא עמדה בנטל הכבד שהטילה הפסיקה על מבקש דחיית עיון במסמכים. המשיבה לא הגישה כל בקשה בנושא והעלתה את טענותיה רק כתגובה לבקשת המקשים להורות לה לגלות את ההקלטות. יתרה מכך, המשיבה הנה גם תובעת שכנגד וככזאת היא אינה נמצאת ב"נחיתות דיונית" אל מול המבקשים, ואין כל נימוק ענייני בדחיית מועד העיון בהקלטות.

המבקשים מוסיפים וטוענים, כי הם מסרו את מלוא גרסתם בכתב התביעה ובכתב ההגנה שכנגד ועל כן אין כל טעם בדחיית מועד העיון בקלטות.

לטענת המבקשים החלטת בימ"ש קמא פוגעת בזכויותיהם הדיוניות וביכולתם להתגונן כראוי מפני התביעה שכנגד.

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות. מדובר בהחלטה דיונית של הערכאה המבררת, החלטה צודקת בנסיבות הענין, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור. המשיבה פעלה בהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והעבירה את הקלטות לעיונו של בימ"ש קמא. המשיבה הציגה נימוקים כבדי משקל בגינם יש לדחות את בקשת המבקשים להמציא לעיונם את הקלטות עוד בטרם הגשת תצהיריהם. בין היתר טענה המשיבה שהיא נמצאת בנחיתות דיונית לעומת המבקשים, הואיל ועבודתה בפרויקט הופסקה לפני השלמתו. המשיבה היא הנתבעת בתיק העיקרי המשיבה חוששת שחשיפת המבקשים לתוכן הקלטות תגרום להתאמת גרסתם לאמור בקלטות ותסכל את בירור האמת. בימ"ש קמא שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים.

4.דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות לה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

שאלת מועד העיון בקלטות ומסמכים שנטען לחסיונם נדונה בהרחבה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999) ונקבעה הלכה כדלקמן:

"15....

א.חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

ב.רשאי בית-המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת;

ג.בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית-המשפט את דעתו על המחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי-הטענות ולשאר נסיבות העניין. יש להניח שהוא ייטה לעשות שימוש בשיקול-דעת זה כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה יותר מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות;

ד.במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

ה.החלטת בית-המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול-דעתו, ובית-המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים" (ההדגשה שלי ו.פ).